קיימות עירונית, מורכבות ודינמיות מתמשכת - תגית כלימור


העיר היא אחת היצירות המורכבות של האדם. העיר מבטאת ריבוי ממדים של החיים העירוניים המשלבים את
 המימד הפיזי עם המימד האנושי. ממדים אלו, הכוללים חברה, תרבות, רוחניות לצד אקולוגיה, טכנולוגיה וכלכלה, יוצרים מערכת דינמית בהשתנות מתמדת כתוצאה מהאינטראקציה המתמשכת בין כל גורמי המערכת. הערים, המאכלסות יותר ממחצית אוכלוסיית העולם, מהוות גורם מרכזי רב חשיבות בתהליך הפחתת טביעת הרגל האקולוגית שלנו לטובת יצירת סביבה בת קיימא, והן שחקן ראשי בניסוח סדר היום הסביבתי. פיתוח עירוני בר קיימא מהווה בסיס ליצירת סביבה אנושית חיונית, המותאמת לאקלים ואורח חיים מקומי והשומרת על משאבי קרקע, מים, אנרגיה וחומרים. פיתוח זה, המחייב חשיבה רב מערכתית ובין תחומית הכוללת את תחומי החברה, הכלכלה והסביבה, מהווה מפתח רב ערך לשיפור רווחת התושבים ולצמיחה עירונית, תוך הפחתה משמעותית בדילול משאבי הסביבה.

 השפעת התפתחות החשיבה המדעית על התכנון העירוני
"ערים במקורן היו פרויקטים של עתיד. הנדידה אליהן מן הכפר הייתה דרך להימלט מכוחות טבע היוליים אל סיכוי של עתיד חדש שבו יוכלו בני האדם לעצב את חייהם ולשלוט בהם".[1]

"Cities originally came about as projects for the future: People moved from the country into the city in order to escape the ancient forces of nature and to build a new future that they could shape and control themselves."
הצהרה זו של גרויס, עם אמירתו הנוספת "ערים בודדו עצמן משאר העולם כדי להתנתב לעבר עתידן"[2] מחדדת את השפעת השקפת העולם הרציונאלית של דקרט על הפרדת האדם מהטבע. במאמרו 'על המתודה' מ-1637, התייחס דקרט לעובדה כי על מנת להקים עיר חדשה, רציונאלית ומושלמת, יש להרוס כל שריד של מערכת הטבע האי-רציונאלית.[3] גישה קיצונית זו מבטאת את היחס המורכב בין האדם לטבע, ואת הבסיס התרבותי לניתוק העיר מהטבע, ניתוק המאפיין את העיר המודרנית. שינוי החשיבה המדעית והבנת מורכבות היקום ערערו את הגישה המדעית הרציונאלית ותרמו לחיבור המחודש עם הסביבה, ובכך הביאו לשינוי הפרדיגמה האדריכלית.
לאורך ההיסטוריה, עלייתן וקריסתן של תרבויות נבעו מהעדר אמונה, תשתית תרבותית וחזון עתידי. חשיבות סוגיית עתיד העיר וחזון העיר התעצמה עם עליית כוחה ומרכזיותה של העיר. ערים רבות נוסדו בין המאה ה-12 למאה ה-14 ביוזמת בעלי קרקעות שרצו לזכות בכוח פוליטי וכלכלי. מרבית הערים שהתפתחו בתקופה זו התבססו על גרעין קטן קיים, הותאמו לטופוגרפיה ולתוואי השטח הקיימים ופעמים רבות אופיינו כמערכת אי-רגולרית. בתקופת הרנסנס במאה ה-15 התפתח מושג 'העיר האידיאלית'. הערים שתוכננו בתקופה זו אופיינו במערכת פורמאלית יותר, המבוססת על גיאומטריה רגולרית וסימטרית של גריד או של בסיס מערכת רדיאלית. ערים אלה מייצגות סדר קוסמי הרמוני, שביטויו הפיזי הוא בצורות הגיאומטריות הסגורות דוגמת המעגל, המייצגות שלמות והתמזגות עם האלוהי. 'אוטופיה', העיר האידיאלית של המשפטן וההומניסט תומס מור[4], הבנויה על אי בודד, מתווה חזון לחברה אוטרקית המספקת את כל צרכיה. העיר האוטופית של מור מושתתת על סדר חברתי מושלם, המציע שוויון והעדר רכוש פרטי. המונח אוטופיה, שטבע מור, נגזר מיוונית ומשמעותו כפולה 'המקום הטוב' ו'שום מקום'. הפרשנות המעורפלת של השם מעלה תהייה לגבי כוונת מימוש העיר המוצעת או שמא ההצעה בגדר רעיון מטפיזי ותיאולוגי. המאפיין הבולט בחשיבה האוטופית היה האפשרות לכונן עיר חדשה ומנותקת מסביבתה, על בסיס 'הלוח החלק' (,(Tabula rasa ולא באמצעות שיקום והתערבות בקיים.
תהליך העיור החל להיות משמעותי במאה ה-16, והתעצם והואץ באופן ניכר בתקופת המהפכה התעשייתית במאה ה-18. החיים בעיר התעשייתית, הענייה והמפויחת, עמדו בניגוד חריף לחזיונות האוטופיים של עיר העתיד. בכתיבה הספרותית של סופרים מהמאה ה-19 דוגמת אמיל זולה, וויקטור הוגו וצ'ארלס דיקנס, העיר מתוארת כמקום כאוטי ומנוון, שמדמה דיסטופיה [5](dystopia). מקום המאופיין בעליבות אישית, דיכוי הפרט, מחלות והידרדרות סביבתית. המהפכה התעשייתית הביאה למעבר הפרדיגמה מהעיר הקוסמית והרוחנית לעיר המכאנית. הדיכוטומיה בין העיר והכפר וההשוואה הבלתי נמנעת בין הצפיפות, הזיהום והריחוק מהטבע בעיר המתועשת לעומת הבריאות שמציע הכפר הפכו מרכזיות בפיתוח מודלים עירוניים. אבן עזר הווארד, בחזון 'ערי הגנים של המחר'[6] מ-1902, מציג את הצורך למצוא פתרון לבעיות העיר באמצעות דיאגראמת שלשת המגנטים, המונה את היתרונות והחסרונות של העיר והכפר. הווארד מציג את ה'עיר-כפר', חזון הכולל את המיטב מהשניים ומציע מודל משולב:

"Town-Country Beauty of nature. Social opportunity. Fields and parks of easy access. Low rents, high wages. Low rates, plenty to do. Low prices, no sweating. Field for enterprise, flow of capital. Pure air and water, good drainage. Bright homes & gardens, no smoke, no slums. Freedom. Co-operation."[7]

החזון של הווארד מציע תמהיל מקיף של אבני בסיס לתכנון עיר בת קיימא המתייחס למכלול השלם: החברתי, הסביבתי והכלכלי. בפרספקטיבה עכשווית, למרות מצרף הנושאים הרחב במשנתו, הביקורת העיקרית על הצעתו מתמקדת בשני נושאים עיקריים. הביקורת הראשונה נוגעת לגישה האנתרופוצנטרית שבהצעתו, גישת ערך האדם, בה טובת האדם מרכזית ועל כן החשיבה והעשייה נגזרות מצרכי האדם. גישה זו רואה בטבע משאב הנועד לתועלת האדם והיא נעדרת התייחסות למערכת האקולוגית כשלם. הביקורת השנייה היא תולדה של הראשונה. בהעדר גישה אקוצנטרית, גישת ערך היקום כמערכת שלמה וכוללת, התכנון מציע בנית ערים חדשות ופזורות במרחב על חשבון השטחים הפתוחים. בכך נגרמת הפרה סביבתית הפוגעת באיזון ההכרחי לקיום חיים לאורך זמן.

 על פי חזון העיר ברנסנס ובמשנתו של הווארד, הערים עוצבו כ'אי מנותק במרחב'. למרות זאת, על פי גישות אלה, הטבע מילא תפקיד חשוב בעיצוב פני העיר והיווה ביטוי להגיון, צדק וכנות. 'ההכרה הטבעית' הייתה חיפוש אחר האמיתות הבסיסיות של העולם הפיזי והרוחני. לוז'ייה[8], התיאורטיקן הצרפתי מהמאה ה-18, ביטא את החיבור בין הטבע לאדם בכך שביסס את רעיונותיו על חיבור האדריכלות לעקרונות הטבעיים. לוג'ייה דיבר בזכות אי-הרגולריות והעדר הסדר, כתכונות ההולמות את העיר הגדולה. גישתו הייתה שונה הן מהגישה הפורמאלית של תקופתו והן מהגישה המודרניסטית העתידה להתוות את פני העיר במאה ה-20. גישה ביקורתית אחרת על תכנון הערים של המאה ה-19 ניתן למצוא בספרו רב ההשפעה של האדריכל קמילו סיטה: 'תכנון ערים לפי עקרונות אסתטיים'.[9] סיטה חשש מתכנון עירוני טכנולוגי וטכנוקרטי, נעדר קנה מידה ועניין למשתמש ונטול אסתטיקה. גישתו, שהתכנון המודרניסטי התנגד לה (לה קורבוזיה היה אחד ממבקריה הידועים), חזרה למרכז השיח הפוסט מודרניסטי בשנות השבעים במשנתם של אדריכלים ותיאורטיקנים דוגמת קולין ראו ופרד קוטר בספרם רב ההשפעה ''Collage City.[10]
המודרניזם שלל את אי הרגולריות והמורכבות המוצעות לתכנון העירוני. הטכנולוגיה הפכה לגורם המוביל בעיצוב פני העיר. המודרניזם הציע פשטות צורנית, מערך תחבורתי פשוט והפרדה מובחנת לאזורים על פי שימושי הקרקע השונים: מגורים, תעסוק, פנאי ותנועה. המודרניזם היה בבואת התפיסה המדעית, שהתפתחה במאה ה-17, שבמרכזה הגישה המכניסטית והרציונאלית. על פי השקפה זו העולם כולו פועל על פי חוקים מתמטיים מוחלטים. היקום מצטמצם לעקרונות פעולה וחוקים מכאניים ודטרמיניסטיים לפיהם כל פעולה או החלטה היא תוצר אירועים קודמים. על פי אמונה זו הטבע הוא מערכת רדוקטיבית המורכבת מחלקיקים אלמנטריים וכוחות הפועלים עליהם.
ראוי לציין כי המודרניזם באדריכלות ובבינוי ערים התהווה דווקא בתקופה בה החשיבה המדעית התקדמה והתרחקה מתפישת העולם המכניסטית. החשיבה המדעית בתחילת המאה העשרים עסקה בהבנת מורכבת העולם, בתורת היחסות, ובמעבר מפישוט וחד משמעיות למורכבות ולעמימות. תכנון העיר המודרנית לא הפנים את החשיבה המדעית, שעברה כברת דרך מתפיסת העולם הרציונאלית, ובו זמנית התכחש לערכי מורשת העבר. התכנון העירוני הציע תכנון מוגדר וליניארי בחשיבתו, ללא יכולת התאמה לתמורות הזמן.
הגישה המודרניסטית אמצה את רעיון יצירת העיר המושלמת של הרנסנס לטובת סדר חדש באמצעות יצירת העיר כ'אי' או החרבת הישן. תפיסת העולם המודרניסטית בנוסח שירת האינטרנציונל "עוֹלָם יָשָן עָדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה"[11], ניכרת בתכניתו של לה קורבוזייה מ-1925 ((Ville Voisin, להרוס את המרקם ההיסטורי בלב פריז לטובת החזון החדש. גישה זו ליוותה את התכנון העירוני במהלך המאה העשרים. במרכזי ערים שהתדרדרו פיזית וחברתית או באזורים בהם הביקושים לבנייה עלו באופן ניכר, המדיניות הביאה להריסת מבנים ומרקמים נושאי מורשת תרבותית מקומית ייחודית. בין הדוגמאות הבולטות הן הריסת המרקם העירוני של בתי החצרות ((Hutongs סביב העיר האסורה בבייג'ין החל מ-1949, עם ייסוד הרפובליקה העממית של סין, או הריסת שוקLes Halles  במרכז פריז בשנת 1971. חזון העיר של לה קורבוזיה מהווה דוגמה מובהקת למודרניזם. תכנונו תמך באיזור, העמיד במרכז את המכונית וביטל את הרחוב המסורתי של הולכי הרגל לטובת מבני מגורים רבי קומות הזרועים במרחבים ירוקים.[12] שינוי מרחב העיר ממקום קומפקטי לעיר הנפרסת על שטחים נרחבים, ושינוי קנה המידה העירוני מהאדם למכונית ערערו את היסודות החברתיים של העיר וגרמו להפיכתה מקהילה תומכת לעיר אנונימית.
הניו אורבניזם, אחת מתנועות פוסט מודרניסטיות שהתפתחה בשנות השמונים על רקע משנתה של הסופרת והאקטיביסטית ג'יין ג'קובס, הייתה חלק ממגמה מתמשכת של ביקורת על האנטי-עירוניות של הערים המודרניסטיות. תנועה זו מקדמת סביבה עירונית מוטת הולכי רגל ותחבורה ציבורית, ערוב שימושים וחיזוק הקהילתיות. המאפיינים הפיזיים, המתכתבים עם העיר האירופאית, כוללים ציפוף ואינטנסיביות עירונית, המשולבים ברחובות בקנה מידה של הולכי רגל עם מדרכות רחבות. דמויות מפתח בביקורת זו, בנוסף לג'יין ג'יקובס, הם האדריכלים לואיס ממפורד, ליאון קרייה וכריסטופר אלכסנדר שמשנתם היוותה בסיס לניו-אורבניזם.[13] גישות אלה מתכתבות עם גישת תקופת ההארה, שניתן לראותה במשנתם של לוג'ייה והפילוסוף הצרפתי רוסו (Jean-Jacques Rousseau), ששאבו השראה ורוחניות מהטבע, ודחקו לחזור לטבע כתמצית לחיים טהורים והוגנים וליצירתיות.

מה'אי האוטופי' לעיר המתחדשת
העיור האינטנסיבי שליווה את המהפכה התעשייתית מתעצם באופן מעריכי. מתחילת המאה העשרים עד שנת 2000 אוכלוסיית העולם ריבעה את עצמה: ממיליון שש מאות לשישה מיליארד תושבים. ב-2011 האוכלוסייה מנתה 7 מיליארד ובשנת 2024 קיים צפי לשמונה מיליארד תושבים.[14] ב- 2008 מחצית מאוכלוסיית העולם התגוררה בערים, ב- 2050 64.1% צפויים להתגורר בערים ובמדינות המפותחות האחוז החזוי הוא 85.9%.[15] הפתרונות לעיור המואץ מתנתבים לשני ערוצים עיקריים: יצירת ערים חדשות ובחינת פתרונות במסגרת הערים הקיימות. 
ההתמודדות המורכבת עם הקיים הסיטה את המאמץ, במשך תקופה ממושכת, משיקום והתחדשות לתכנון ערים או שכונות חדשות, תוך דחייה או התעלמות מהבעיות הקיימות. בבואה פסימית של עתיד העיר והעדר אמונה ביכולת התמודדות עם הקיים, הביאו בעבר לזניחה ממושכת של העיר הקיימת לטובת מיסוד חברה אוטופית חדשה. תפיסה זו שגורה בספרי ובסרטי מדע בדיוני רבים. כאנטיתזה לאומללות העירונית, החזון האוטופי חוזר לעיתים קרובות לנרטיב של נטישת כדור הארץ לטובת מיסוד חברה חדשה אוטופית, בה הערים החדשות מרוכזות בקפסולה מבודדת ומוגנת מסביבתה. פריץ לנג בסרטו 'מטרופוליס' מציג חזון לעיר טכנולוגית במיטבה בדמות 'בבל החדשה'. העיר הרב מפלסית מציגה את הקיטוב החברתי בין העשירים למעמד הפועלים המצטופף בגיהינום התת-קרקעי. ספרים וסרטים רבים מבטאים את פחד האנושות מהבלתי נודע ומהאיומים הגלויים והסמויים, ומציעים פתרון חזרתי של זניחת הקיים לטובת עולם חדש, סטרילי על פי רב, הנשלט על ידי טכנולוגיה חדשנית.
התקשורת עסקה ועוסקת במשך תקופה ארוכה בהתחממות הגלובלית ובקטסטרופה הבלתי נמנעת כתוצאה מכך. סרטו של אל גור 'האמת המטרידה' הרחיב את מעגל המודעות לנושא הסביבתי תוך התמקדות בנזק הנגרם כתוצאה מפליטות גזי חממה. פעילויות פוליטיות פורמאליות ומעורבות א-פורמאלית מלמטה למעלה ((Grassroots החלו להיתרגם לכוונות ולדרכי פעולה מעשיים בתחומים שונים. העיור המואץ וחלקו המהותי של התהליך ביצירת בעיות סביבתיות, הביאו למיקוד תשומת הלב לקיימות העירונית. התובנה הברורה היא כי יש לצמצם את שטחי העיר ולמנוע המשך זחילה עירונית. האתגר העיקרי בתכנון עירוני בר קיימא הוא במתן פתרונות משקמים מקומיים לקיים תוך העצמת הקהילה המקומית, ללא פגיעה סביבתית נוספת בטבע.
התכנון העירוני, אשר בעבר הובן כמתן מענה חד ערכי לבעיה מוגדרת וסופית, התגבש בעשורים האחרונים כתהליך מתמשך הנתון לבחינה מחודשת על ציר הזמן. תפיסה זו מהווה חוליה בחשיבה הכוללת אודות עירוניות מקיימת, הרואה בתכנון מוטה סביבה מערכת דינמית המתמודדת עם מכלול הגורמים המגדירים עיר. המטרה היא רתימה ושילוב מערכת זו לטובת שיפור איכות חיי התושבים וליצירת סביבה בת קיימא. על פי גישה זו, מושם דגש רב על מציאת פתרון לערים הקיימות והפיכתן לערים מקיימות.
קיימות עירונית מאכלסת מדפים רבים של ספרים ומאמרים בהיבטים שונים. מושגים רבים נקשרים לנושא: עירוניות מקיימת או בת קיימא, עיר אקולוגית, עיר ירוקה או עירוניות ירוקה.[16] קיימים מושגים המדגישים אספקט מסוים המהווה חלק מתכונות עיר מקיימת דוגמת: עיר קומפקטית, עיר חכמה, עיר עמידה (חוסן עירוני), עיר מאופסת אנרגיה.[17] קיימות אסכולות תכנון התומכות בנושא דוגמת: ניו אורבניזם, עירוניות תבונתית, צמיחה חכמה,[18] או אסכולות דוגמת Emergent Urbanism המחברות בין תכנון ומדע. קיימים מושגים רבים המתייחסים לחלק ממרכיבי העיר המקיימת: עיר מעורבת שימושים, התחדשות עירונית, תכנון מוכוון הולך רגל, עיר ללא מכוניות[19]. מיקוד נוסף מתייחס לתהליכים בעיתיים הכרוכים בצמיחה העירונית בתחום הפיזי כזחילה העירונית או בתחום החברתי כג'נטריפיקציה.[20] מושגים נוספים מאומצים מתחום האקולוגיה כתהליכים להשגת קיימות עירונית או כמקור השראה: מערכת אקולוגית, מגוון ביולוגי, רצף אקולוגי, קהילות או חילוף חומרים.[21] ריבוי המושגים מעיד על הרבדים השונים של עירוניות מקיימת ועל הבינתחומיות המאפיינת את הנושא. הבנת מורכבות זו באה לידי ביטוי בשינוי הגישה לתכנון עירוני ממערכת סגורה וניתנת לחיזוי למערכת דינמית הנמצאת בהשתנות מתמדת. בשנות ה-60 העיר נתפסה לראשונה באופן רשמי כמערכת, המייצגת אוסף ייחודי של גופים הפועלים כמערכת סגורה, כאשר התכנון העירוני מספק מסגרת הנחיות המאפשרות שליטה.[22] המערכת הייתה פשוטה ובעלת יכולת להגיע בקלות לשיווי משקל. בשני העשורים האחרונים חלה התפקחות מתפיסה זו והתפתחה הבנה כי הערים בשל מורכבותן, ההשפעות החיצוניות עליהן והשפעתן על הסביבה, אינן חוזרות למצב של יציבות לאחר הפרעה או הפרה. הערים מובחנות כ'מערכות על' meta system)) המייצגות תת מערכות או מערכות מקננות (nested systems), הנמצאות בתלות הדדית מתמשכת.[23] תת המערכות המרכיבות את המבנה השלם ויחסי הגומלין ביניהן מאפשרות או מונעות את התקדמות המערכת. מקנאלטי[24] מציע חמש תת מערכות כאלה בעיר: מערכת כלכלית של הסדרים לסחר סחורות ושירותים, מערכת סביבתית הכוללת אלמנטים טבעיים של העיר, מערכת תשתיות המורכבת מרכיבים בנויים בעיר, מערכת ידע מבוססת למידה וחוויה של העיר ומערכת חברתית המושתת על מנהגים חברתיים, תרבות ואנשים. רוטמנס[25] מגדיר את העיר כ- 'complex adaptive systems', ומחדד את הצורך לראות בערים פרויקט מתמשך ובלתי ניתן לשליטה, בגין המורכבות המוטבעת בתהליכים העירוניים. המטרות המוגדרות בתכנון העירוני צריכות להיות גמישות וניתנות לשינוי בכל היררכיית התכנון, בקנה מידה משתנה, ובהתאם לדינמיות של המערכות העירונית ויחסי הגומלים ביניהן.
גישה זו נתמכת כיום על ידי רבים ביניהם האדריכל ראם קולהאוס. במאמרו ' [26]'What Ever Happened to Urbanism? , קולהאוס מעביר ביקורת על הבטחות המודרניזם "להפוך כמות לאיכות באמצעות הפשטה וחזרתיות". לטענתו, המודרניזם כשל ברעיונותיו ובאסתטיקה שלו לתת מענה להתעצמות העיור. לדבריו: "למרות ההבטחה המוקדמת שלו וגילויי הגבורה התדירים, האורבניזם לא היה מסוגל להמציא רעיונות וליישם פתרונות בקנה המידה הנדרש להתמודדות עם הדמוגרפיה האפוקליפטית שלו."[27] על פי קולהאוס, העירוניות החדשה לא יכולה להיות מבוססת על תצורות יציבות, סופיות צורנית וסדר קבוע מראש. עליה לקחת בחשבון את חוסר הודאות ולהתבסס על "השקיית שטחים עם פוטנציאל", יצירת מרחב המאפשר השתנות תהליכים, הרחבת מושגים וגבולות וחיפוש מערכים היברידיים.

קיימות עירונית מתיאוריה למעשה
הדיונים התיאורטיים סביב בעיות סביבתיות, משבר האנרגיה של שנות השבעים והתהוותן של תנועות שורשיות כתנועת הירוקים בגרמניה, הציבו בקדמת הבמה שאלות אקולוגיות, חברתיות וכלכליות. הצורך בפיתוח מושכל תוך התייחסות לנושא הסביבתי הועלה בזירה הבינלאומית בועידת האו"ם בסטוקהולם ב-1972. ב-1987 התפרסם המסמך 'עתידנו המשותף'[28], המכיר באחריות האדם לפגיעה ולהידרדרות המערכת האקולוגית. בדו"ח הידוע גם כ'דו"ח ברוטלנד' קיימת הכרזה לעצירת הפגיעה הסביבתית ולמחויבות משותפת לשינוי. ב- 1992 התכנסה בריו דה-ז'נירו ועידת 'פסגת כדור הארץ', הנחשבת לאירוע מכונן לשיתוף פעולה בינלאומי לפיתוח בר קיימא.[29] בפסגה זו הנושא הסביבתי ומקומה של העיר כמרכיב חשוב בו נכנסו ללב השיח הציבורי. מושגים רבים התפתחו ומרביתם התרכזו בהפחתת ההכבדה על כדור הארץ, תחת הכותרת של 'התחממות עולמית'. החל מתקופה זו השיח הסביבתי התפתח לראייה כוללת המשלבת את פרקטיקה עם ערכים תוך התייחסות לשלושת עמודי התווך: חברה, סביבה וכלכלה כמערכת אחת משולבת. אג'נדה 21, מסמך עקרונות לחזון פיתוח בר-קיימא במאה ה-21 שאושר בפסגה זו, מתווה תכנית פעולה ברמה העולמית, הלאומית והמקומית לקידום ויישום פיתוח מקיים. במסמך זה מודגשת חשיבות הרשות המקומית בתהליך וקיימת הסכמה שחזון התכנית צריך להתחיל ברמה המקומית:
"בשל העובדה שחלק ניכר מהבעיות והפתרונות בהם עוסקת אג'נדה 21 מקורם בפעילות המקומית, ההשתתפות ושיתוף הפעולה של הרשויות המקומיות מהווים גורם מכריע בהגשמת מטרותיה. הרשויות המקומיות מקימות, מתפעלת ומתחזקות תשתית כלכלית, חברתית וסביבתית...ומסייעות ביישום מדיניות סביבתית לאומית ומקומית. ככל שהרשות קרובה יותר אל התושבים, הם ממלאים תפקיד חיוני בחינוך וגיוס הציבור לפעילות המקדמת פיתוח בר קיימא."[30] (ת.כ.)
כפי שהודגש באג'נדה 21 קנה המידה העירוני מהווה חולית קשר חשובה בין החלטות הממשלה והאזרח. לפעולות משותפות של הרשות והאזרח השפעה מיידית על המשתמשים בזכות מתן פתרונות מקומיים ורציפים המותאמים באופן ישיר לצרכים. קידום פיתוח בר קיימא ברשות המקומית מתאפשר הודות לשילוב דרגים שונים ולשיתוף הציבור בעשייה באמצעות הכלים הבאים:
·        קביעת מדיניות ממשלתית, הכוללת חקיקה ותקינה והמשלבת תמיכה כלכלית באמצעות הקלות מס והקצאת תקציבים ייעודיים.
·        ניסוח מדיניות מקומית המקדמת חינוך סביבתי, העדפת המרחב הציבורי על הפרטי, ייזום ותעדוף פרויקטים ירוקים וכינון תכניות המשמרות ערכים אקולוגיים תוך מיחזור ושימוש חוזר במשאבים.
·        צמיחה מלמטה של כוחות סביבתיים ודרישה להנחלת ערכים של צדק ואיכות סביבה.
אמנת אלבורג[31] שנוסחה ב-1994 ונחתמה על ידי כ-2,700 ערים ורשויות מקומיות בעולם (הייצוג הישראלי מסתכם בירושלים), הכירה בחשיבות תפקיד הרשות המקומית בפיתוח בר-קיימא כאמצעי לשמירת האיזון בין אורח ורמת חיים רצויים לבין כושר הנשיאה של הטבע תוך השגת צדק חברתי, כלכלה בת קיימא וקיימות סביבתית. האמנה מציגה רשימת מטרות מקיפות ואיכותיות המנוסחות כעשרה נושאים הוליסטיים המסבים את ההצהרה הרעיונית למערכת מובנית, המאפשרת גמישות והתאמה לצרכים הייחודיים של הרשויות המקומיות. נושאי המפתח באמנה יוצרים מצע רחב לפעולה מקיפה בכל תחומי החיים העירוניים ומספקים כלים יישומיים לקידום ומימוש הקיימות העירונית. עשרת הנושאים המוצגים להלן מהווים מודל מובנה ובר השגה בהתאם לאמנת אלבורג.[32]
תקינות ושקיפות ממשלתית - התחייבות לכינון והמרצת תהליך דמוקרטי הכולל פיתוח חזון משותף לטווח ארוך ובניית מערכת שיתוף הציבור בקבלת החלטות על בסיס רחב המייצג מגוון מגזרים. המחויבות היא להליך קבלת החלטות פתוח, אחראי ושקוף ושיתוף פעולה עם מערכות ממשל מקומיות וממשלתיות לקידום החזון.
ניהול עירוני מקיים - מחויבות ציבורית ליישום הליכי ניהול יעילים לתהליך השלם משלב הניסוח, לשלבי היישום וההערכה באמצעות הטמעת אג'נדה 21 והליכי קיימות מקומיים נוספים בליבת הניהול המקומי. הבטחת מרכזיות הקיימות בתהליך קבלת החלטות עירוניות ודאגה להקצאת משאבים המבוססת על ערכי קיימות מוצקים.
שימור משאבי טבע - אחריות ומחויבות להגן, לשמר ולהבטיח גישה שוויונית למשאבים הטבעיים באמצעות: הפחתת צריכת אנרגיה מתכלה והגברת השימוש באנרגיה מתחדשת, שיפור איכות המים, שימוש יעיל וחיסכון במים, שימור המגוון הביולוגי והרחבה וטיפוח טבע ושטחים ירוקים בעיר וסביבתה, שימור אקולוגי של הקרקע לטובת חקלאות וייעור בר קיימא ומניעת זיהום אויר ושיפור איכותו.
צריכה ואורח חיים אחראי - מחויבות לאימוץ וקידום שימוש נבון ויעיל של משאבים ולעידוד צריכה וייצור ברי קיימא. מחויבות למניעה והפחתת פסולת והגברת שימוש חוזר ומיחזור. טיפול וניהול משאבים ופסולת בהתאם לסטנדרטים גבוהים. צמצום צריכת האנרגיה תוך שיפור היעילות האנרגטית, דאגה לרכש בר קיימא, קידום פעיל של הליכי ייצור וצריכה ברי קיימא תוך הקפדה על סחר אורגני, אתי והוגן סביבתית וחברתית.
תכנון ועיצוב - מחויבות לתכנון ועיצוב עירוני התומך בנושאים סביבתיים, חברתיים, כלכליים, בריאותיים ותרבותיים לטובת כלל הציבור. ייזום התחדשות עירונית של אזורי מצוקה או אזורים נטושים ומניעת זחילה עירונית על ידי השגת צפיפות עירונית מתאימה. העדפת פיתוח אזורים מופרים על פני שטחים ירוקים. הבטחת עירוב שימושים לקבלת איזון מקומות עבודה, דיור ושירותים תוך מתן עדיפות למגורים במרכזי ערים. נקיטת פעולות לשימור, לשיפוץ ולשימוש חוזר המתאים למורשת התרבותית המקומית. יישום תקנים בני קיימא וקידום אדריכלות וטכנולוגיות בנייה באיכות גבוהה.
שיפור ניידות וצמצום תחבורה - הכרה בתלות ההדדית בין תחבורה, בריאות וסביבה ומחויבות לקידום נגישות וניידות ברות קיימא. הפחתת השימוש במכוניות פרטיות על ידי קידום חלופות תחבורה אטרקטיביות ונגישות. פיתוח תכנית ניידות עירונית משולבת וברת קיימא תוך עידוד השימוש בתחבורה ציבורית, תנועת הולכי רגל ואופניים. תמרוץ המעבר לכלי רכב שאינם מזהמים.
דאגה לבריאות הציבור - מחויבות להגנת בריאות הציבור וקידום רווחתו. העלאת המודעות לאיכות חיים ובריאות הציבור. צמצום הפערים בין הרמות הסוציו- אקונומיות ודאגה לתושבים שידם אינה משגת ביטוח רפואי. שילוב תחום הבריאות הציבורית כחלק אינטגראלי מהתכנון העירוני.
כלכלה מקומית תוססת ובת קיימא - מחויבות ליצירת והבטחת כלכלה מקומית נמרצת, המאפשרת תעסוקה הוגנת ללא פגיעה בסביבה. עידוד ותמיכה בעסקים, בתעסוקה ובחברות הזנק מקומיות. פיתוח ויישום עקרונות למיקום נכון מבחינה סביבתית של בתי עסק ותעסוקה. עידוד ויצירת שוק לתוצרת איכותית מקומית. קידום תיירות מקומית בת קיימא.
הון וצדק חברתי - מחויבות ליצירת קהילות תומכות. הבטחת נגישות שוויונית לשירותים ציבוריים, לחינוך, תעסוקה, הכשרה מידע ותרבות. אבטחת תנאי דיור ומגורים איכותיים מהיבט פיזי וחברתי. פיתוח ויישום תוכניות לצמצום ומניעת עוני, טיפוח שוויון מגדרי, שיפור בטיחות וביטחון בקהילה.
ממקומי לגלובלי - מחויבות לאחריות גלובלית לשלום, צדק, יושר ופיתוח בר קיימא. פיתוח אמצעים למזעור שינויי האקלים ולצמצום פליטת גזי חממה. הטמעת מדיניות גלובלית ברמה המקומית בתחומי אנרגיה, תחבורה, רכש, פסולת, חקלאות וייעור. הפחתת ההשפעה המקומית על הסביבה הגלובלית וקידום עקרונות צדק סביבתי. חיזוק שיתוף הפעולה הבינלאומי.
עשרת הנושאים המפורטים לעיל, שנוסחו באמנת אלבורג, מייצגים באופן מיטבי את מורכבות העשייה הסביבתית. האמנה מספקת כלים יישומיים למיקוד פעולות ברמה העירונית, תוך הבנה כוללת של תכנון בר קיימא.

בישראל רמת העיור היא מהגבוהות בעולם. כ- 90% מהתושבים חיים בערים ועל כן תפקיד הרשות בפיתוח מוטה סביבה הינו רב ערך. בארץ קיימים כ-130 ארגונים סביבתיים[33] המקדמים את הנושא. מתוכם מספר גופים המתמקדים ברמה המוניציפאלית. המשרד להגנת הסביבה הוקם ב-1989 למטרת קידום הנושא הסביבתי בכל רמות התכנון. המשרד תומך בכ-52 יחידות סביבתיות שהוקמו ברשויות מקומיות. על פי הגדרת המשרד: "הפעילות ביחידות הסביבתיות מקשרת בין יעדי המדיניות הסביבתית-לאומית לבין פעולות היומיום בשטח ברמה המקומית. היחידות הסביבתיות מוציאות לפועל את המדיניות הסביבתית ברמה המקומית, ומהוות גוף מייעץ לרשות המקומית לנושאי איכות הסביבה".[34] 'המרכז לקיימות המקומית' בשיתוף עם 'מרכז השל לקיימות'[35] מספקים חומר מפורט הנותן כלים מעשיים לרשויות המקומיות. בעקבות ועידת פסגת כדור הארץ, שנערכה ב-2002 ביוהנסבורג, החליטה ממשלת ישראל לאמץ החלטות אלו ולהגדיר אסטרטגיה לפיתוח בר-קיימא בישראל. 'פורום ה-15', הכולל את 15 הערים הגדולות בישראל ניסח מצע חשוב לקידום ערים מקיימות.[36] מטרת הפורום לפעול לחיזוק העיר על ידי פיתוח החוסן העירוני בהיבטים סביבתיים וחברתיים. הפורום מקדם חקיקה ורגולציה לטובת מתן כלים מודרניים לניהול העיר. הפורום ניסח את 'אמנת האקלים', האוגדת בתוכה כלים לקיימות עירונית הכוללים: מניעת הפרבור, התייעלות אנגרטית, הפחתת זיהום האוויר, תכנון תחבורתי מקיים, החייאה והתחדשות עירונית ושיפור איכות החיים העירונית. ביוני 2013 התקבלה החלטה על ידי הפורום לאמץ באופן מדורג את התקן הישראלי לבנייה בת-קיימא )ת"י 5281( כמדיניות עירונית מחייבת. צעד זה משמעותי לעידוד הבניה הירוקה וקידומה מתיאוריה למעשה. יש לקוות שערים נוספות יצטרפו למגמה זו ומדיניות מחייבת לקיימות עירונית תוטמע כחלק משגרת חיינו.

קיימות עירונית מהמקרו למיקרו
פרק זה מציג חלק ממורכבות התכנון העירוני המקיים ומאפשר הצצה למנעד הרחב של הנושאים המאפיינים את התחום. ברמת המקרו העבודות מעלות נושאים אורבאניים רחבי היקף דוגמת עירוב שימושים וצפיפות. ברמת הביניים השכונה ככלי יעיל לקידום קיימות ברת השגה. ברמת המיקרו נבחנת תרומת הדיקור העירוני להתחדשות העירונית הודות למיקוד העשייה ושיפור החוסן העירוני, המושג באמצעות שדרוג המרחב הציבורי."עירוב שימושים כמנוע לפיתוח בר קיימא", עבודתן של רותם שייקר והדר בן אברהם, מציגה את התפתחות המודל ושילובו בעירוניות חדשה, המאפשרת תמיכה בין פעילויות עירוניות שונות ומשלימות. עירוב שימושים, המציע שימוש משולב של דיור, מסחר, תעסוקה ותרבות ופנאי, היה חלק אינטגראלי מהארגון הפרוגרמאתי של העיר המסורתית. בשלהי המאה ה-19, על מנת להרחיק את הזיהום התעשייתי מאזורי המגורים, החלו לחוקק חוקים והנחיות שהיו מצע למיסוד עיקרון האיזור (Mixed-use), המחייב הפרדה ברורה בין שימושי קרקע שונים. במקומות רבים בעולם המערבי התכנון המודרני מושתת על גישה זו. בישראל מרבית הערים תוכננו עם חשיבה מודרניסטית הדוגלת בהפרדת שימושים. הפרדה זו מעודדת יצירת ערי שינה וחיזוק הפרבור המשפיעים על גידול משמעותי ביוממות ובהיקף התשתיות הנלוות. כתוצאה מכך חל גידול בהפרה הסביבתית בגין ניצול קרקעות לתשתיות וניצול משאבים ואנרגיה לתנועת מכוניות. לפעולות אלה השפעה על איכות החיים בשל זיהום האוויר הנלווה, אובדן שעות עבודה וחוסר איזון בחלוקת שירותי המערכת הטבעית והעירונית. כיום, השינויים באופי התעסוקה והפיכתה ללא מזהמת, השינוי בתרבות הפנאי ומהפכת התקשורת והמחשוב מגדירים מחדש דפוסי חיים ומאתגרים את התפיסות הקיימות.
ערוב השימושים מציעה יתרונות רבים לטובת תכנון מקיים המשולב בצמיחה העירונית. היתרונות מושגים על ידי הפחתה ניכרת של יוממות ובכך צמצום תשתיות תחבורתיות ופליטות מזהמים והפחתה כוללת של טביעת הרגל האקולוגית. ניצול מיטבי של המרחב הציבורי לאורך היממה מאפשר הנגשת המרחב הציבורי לאוכלוסיה מגוונת ויצירת סביבה נותנת השראה, פעילה ותוססת. ערוב השימושים מאפשר גמישות לקבלת שינויים המותאמים לדינאמיקה העירונית, למרקם האנושי ולתנודות בביקושים הכלכליים.

"צפיפות ומרחב - צפיפות ודרכים יחסיות לבחינת צפיפות עירונית ומבנית", עבודתן של לימור גולדהבר ובתאל לוי, עוסקת בבחינת שאלת הציפוף העירוני ככלי מקיים, המונע זחילה עירונית ופגיעה בקרקעות לא מופרות והשומר על שטחים פתוחים שערכם מהותי כחלק משרותי המערכת של הטבע. הציפוף העירוני, במידה ומתוכנן תוך חשיבה כוללת, מהווה כלי לשיפור איכות חיי התושבים בעזרת שיקום אזורים מדורדרים בעיר. "העיר הקומפקטית"[37] שואבת יתרונות חברתיים, סביבתיים וכלכליים משילוב ציפוף עירוני עם ערוב שימושים. גורמים אלו במשותף מאפשרים אינטנסיביות המצמיחה עירוניות תוססת, המחייה את המרחב הציבורי העירוני, תוך הפחתת הצורך בתשתיות עירוניות. לציפוף העירוני יתרונות רבים, אך על מנת למנוע את החסרונות הנלווים אליו יש לתכנן את התהליך וליישמו באופן מושכל. תכנון לציפוף חייב לשדרג את המערכת התנועתית באמצעות שיפור תחבורה ציבורית ופריסת מערך תנועתי לרוכבי אופניים והולכי רגל. בתכנון יש לשלב שטחים פתוחים של טבע עירוני, הכולל פארקים ברמה העירונית והשכונתית. הטבע העירוני תורם לאיזון האקולוגי בעיר ומשדרג את המרחב הציבורי לטובת שיפור איכות החיים בעיר. העבודה בוחנת את המדדים השונים לציפוף עירוני: צפיפות נתפסת, צפיפות מספרית או צפיפות נמדדת, ומשמעות המדדים השונים על תכנון העיר ואיכות החיי בה מהיבטים פיזיים מדידים ומבחינת תחושת המרחב והרווחה של התושבים.
"תכנון בר-קיימא לשכונות", עבודתם של אלכסנדר בוריבקר ואיליה מסלובסקי, מתמקדת בחשיבות תכנון מקיים שכונתי כחוליה חשובה וברת השגה לקידום תכנון סביבתי. קנה המידה והמורכבות העירונית מחייבים תהליכים ארוכי טווח, שמימושם מצריך התגברות על משוכות רבות: חברתיות, פוליטיות, כלכליות והנדסיות. תכנון מקיים של שכונות מתבצע בשלבים, ואינו יוצר שיבושים בקנה המידה העירוני. תכנון שכונות חדשות וכן תהליכי התחדשות עירונית בארץ הם, במרבית המקרים, יוזמה ציבורית של משרד הבנוי והשיכון או יוזמה עירונית. מתוקף כך ניתן ליישם עקרונות רבים של קיימות ברמה השכונתית. לשכונה חדשה יש יתרון במרחב האפשרויות הפתוח בפני המתכננים בכל רבדי התכנון, אך במקרים רבים שכונות חדשות באות על חשבון שטחי טבע עירוני לא מופר. בשכונה הקיימת, בהיותה יחידה מתוחמת והומוגנית במקרים רבים מבחינה סוציו-אקונומית, קיימת בשלות לשילוב אינטרסים של התושבים להפיכת שכונתם לאיכותית יותר בהיבט הכולל של קיימות. לשכונה קיימת יתרון בפוטנציאל שיתוף הציבור, המאפשר הבנת הצרכים החברתיים ורתימת התושבים לתהליך. תכנון שכונות חדשות עם ערכים סביבתיים ושדרוג מקיים של שכונות קיימות מהווים מנוף חשוב בהתחדשות העירונית הכוללת, הנוצרת מהמצרף המצטבר של רקמות עירוניות, חברתיות ופיזיות, ששודרגו והפכו איכותיות יותר.
"החייאת מרקמים אורבאניים באמצעות הסבת מבנים נטושים למבני מגורים", עבודתן של הדר יונה וג'ניפר חגג, מחברת את הצורך במציאת פתרונות מגורים ברי השגה בערים עם פתרון בעיית המבנים הנטושים. מבנים אלו גורמים להתדרדרות פיזית של הסביבה, פגיעה במרקם החברתי וירידת ערכי הדירות בסביבתם. בעבודה נבחנות הסיבות לנטישת המבנים ומובאות דוגמאות להיקף התופעה ממיקום אקראי של מבנים נטושים במקומות מאוכלסים, לריכוזם במקבץ בקנה מידה של רחוב או שכונה. אכלוס מחודש של דירות נטושות הוא כלי לעצירת תהליך ההידרדרות מרקמים עירוניים, ומניעת זחילה עירונית על ידי שימוש במשאבים בנויים קיימים. תהליך נכון מחייב התאמה למכלול המשתנים המקומיים הייחודיים, המושפעים מהתשתית הפיזית והחברתית ומהיבטים כלכליים של היצע וביקוש, שהיקף ההשפעה שלהם נתון לכוחות שוק רחבי טווח. האכלוס המחודש של מבנים נטושים הוא תהליך מורכב המחייב התערבות הרשות המקומית על ידי קביעת מדיניות ומתן תמריצים כלכליים לבעלי הבתים הנטושים ולדיירים מתאימים, היכולים למנף את השכונה ללא תהליך של ג'נטריפיקציה. התהליך חייב להיות מלווה במערכת אכיפה מול בעלי הנכסים האחראים להזנחה ומול גורמי פשיעה למניעת השתלטות על המקום הנטוש. בעולם נצבר ניסיון רב בנושא העשוי להוות בסיס ליישום מוצלח בארץ, הזקוקה לפתרונות דיור.

"דיקור עירוני",עבודתם של יאיר מלר, רותם סרי ואיה רוזנוולד, ממחישה את כוחן של פעולות ממוקדות בתהליך החייאה עירוני. דיקור עירוני (Urban Acupuncture) הוא מושג המחבר בין גישה חברתית סביבתית לתכנון עירוני לבין מסורת הדיקור הסיני. הרפואה הסינית היא גישה הוליסטית הרואה בגוף האדם חלק מהטבע ועל כן האדם מחויב לנהל את חייו על פי חוקי הטבע ובהתאם לשינויים ולמחזוריות, היומית והעונתית. הרפואה הסינית מבוססת על איזון האנרגיה הזורמת בערוצי הגוף, המרידיאנים. העדר איזון גורם לחסימה. באמצעות זיהוי כוללני של בעיות החולה, ניתן דיקור מקומי מותאם אישית לטובת הטיפול בבעיה. בהשאלה, הדיקור העירוני מזהה את נקודות החסימה העירונית ומטפל באופן ממוקד בנקודות מפתח על פי ניתוח והערכת גורמים חברתיים, סביבתיים וכלכליים. הדיקור העירוני משלב את הקהילה המקומית וממנף את 'המעמד היצירתי' בקהילות אלו ליצירת השינוי שיחולל התפתחות נוספת. הדיקור העירוני מהווה כלי נוסף להתחדשות עירונית במקומות בהם התערבות רחבה יותר מורכבת ובעייתית. גורמי המורכבות נובעים מאופי הסביבה הבנויה, מבעיית תשתיות קיימות או מהיקף ההתערבות הרחב הנדרש, שמשמעותו משך פעולה ארוך טווח ועלויות כספיות גבוהות. הדיקור העירוני הוא כלי המאפשר לחולל שינויים משמעותיים במאמצים מצומצמים אך ממוקדים, המהווים בסיס וזרז לפיתוח עתידי בהיקף רחב יותר."תכנון מרחבים ציבוריים באזורים מדבריים", עבודתן של בת אל מלכה ורונית קליין, מחברת בין שתי סוגיות חשובות בעיצוב עיר מקיימת. הסוגיה הראשונה מתייחסת למרחב הציבורי כגורם מרכזי בעיצוב המפגש החברתי-תרבותי העירוני, המאפשר מגוון רחב של פעילויות, מתאים לאוכלוסיות שונות ותורם לאיכות חיים ולשגשוג עירוני. הסוגיה השנייה מתייחסת לתנאי הנוחות הפיזיים של המרחב הציבורי, המאפשרים לתושבים לנצל את המרחב הציבורי לפעילויות שונות במהלך היממה בזכות התאמת עיצוב המרחב באופן מיטבי לתנאים המיוחדים של האקלים המדברי. התכנון הביו אקלימי, המשפר את המיקרו אקלים המקומי, תורם בו זמנית לנוחות המשתמש ולהפחתת ההכבדה על הסביבה. ההפחתה מושגת באמצעות הצללות המפחיתות את אפקט איי החום העירוני, או הכוונת רוחות רצויות המשפרות את האוורור המרחב העירוני והרחקת הרוחות הלא רצויות. העבודה מציעה לימוד מתקדימי העבר של ערים קיימות באקלים המדברי ושילוב תובנות הלימוד מהמסורת עם טכנולוגיות חדשות. העיר מסדר(Masdar) , הסמוכה לאבו דאבי שתוכננה על ידי האדריכל נורמן פוסטר החל מ-2006, מהווה דוגמה להמחשת הנושא. בעיר קיים, על פי מסורת העבר, עירוב שימושים של מגורים, תעסוקה, מסחר ואקדמיה. העיר מתוכננת להולכי רגל בזכות התחבורה הציבורית, הטכנולוגית המשוכללת והודות למערך החללים הציבוריים המוצלל ומאוורר. העיר מתוכננת להיות מאופסת אנרגיה ולחסכון מירבי במים. מתכנן העיר השכיל לשלב את חכמת העבר עם טכנולוגיות העכשווית לטובת יצירת עיר מקיימת בראיה כוללת.

לקראת פיתוח עירוני משובי
העבודות בפרק זה מציגות חלק מתוך מכלול רחב של נושאים הנוגעים לקיימות עירונית. העיסוק בנושא מדגיש את העובדה כי עיצוב בר קיימא אינו רק אסטרטגיה סביבתית המוגבלת לשימור משאבי הסביבה, כי אם אמצעי להפיכת הערים, המרחבים הציבוריים והמבנים סביבנו למקומות הומאניים יותר המותאמים למשתמש, לגיאוגרפיה ולאקלים המקומי. הקיימות מהווה תחום נרחב הנפרס על כל תחומי החיים ובעל השלכות בכל קנה מידה. להחלטות תכנוניות בקנה מידה גדול חשיבות והשפעה משמעותית. קיים מתאם בין היקף ההחלטה לרמת השפעתה, אך קיים קושי ביישום החלטות בקנה מידה גדול. יישום רחב היקף של החלטות בקנה מידה בינלאומי וארצי, המתוות מדיניות ותמיכה כלכלית, לעיתים רבות מחייב תהליך מורכב וארוך טווח שאינו נותן מענה לטווח הקצר והבינוני. המורכבות הרבה המאפיינת את העיר ואת תחום הקיימות מקשה על בחינת תשריטי פעולה ויישומם. הכוחות הפועלים בעיר הינם הטרוגניים, ועל כן חלקי המערכת השונים יכולים לפעול בכיוונים מנוגדים. לפיתוח מדיניות יעילה, ליישום ולשינוי מגמות בעיר, נדרשת גישה משולבת רב מערכתית המהווה בסיס להתפתחות חברתית, תרבותית, כלכלית וסביבתית של העיר. היסודות הנדרשים לעיר מקיימת לפי התיאורטיקן דפרה[38], המנתח את תרחישי עיר העתיד, נובעים מההבנה כי עולם מורכב דורש תשובות מורכבות והוליסטיות. ההתפתחות העירונית חייבת לשלב בין החומרי לרוחני, ולהיות חלק מחזון חברתי. התנהלות עירונית נכונה תנוע בין חשיבה גלובלית לעשייה מקומית, תוך פיתוח זהות תרבותית ייחודית וגלוקאלית. העיר מהווה יחידה עצמאית אוטונומית ומתפקדת כמערכת שלמה בפני עצמה, אך בגישה הוליסטית היא חלק ממערכת גדולה יותר. המשתנים הרבים הפועלים על העיר מחייבים מדיניות תכנון מונחת גמישות, יצירתיות, פתיחות לשינויים ובינתחומית. בשל ההכרה כי הצריכה והשימוש הבלתי מושכל בטכנולוגיה גורמים לשינוי במערכות הטבע ולהפרת האיזון האקולוגי הנדרש במערכת סימביוטית, נדרשת אחריות סביבתית כדרך החיים.
החיבור הנדרש בין טכנולוגיה וסביבתנות מגולם באמירתו של דפרה:
"City form in the future, I believe, must follow function and function will be reassessed to follow life."[39]
אמירה זו משלבת את גישת המודרניזם, הגורסת כי התכנון העירוני נותן מענה ליניארי ורציונאלי לצרכים הפונקציונאליים של האדם, עם גישה רחבה הרואה בתכנון מערכת רב ממדית, אדפטיבית הנותנת מענה להמשך קיום מערכות החיים בכדור הארץ. גישה זו רואה בטבע מקור השראה ולימוד. באמצעות כלים אלו ניתן להעריך מחדש את הפתרונות לצרכים כחלק ממערכת מורכבת המבוססת על תובנות הטבע. תובנה זו תקפה לערים בהווה הצורכות משאבים ומייצרות פסולת בקנה מידה והיקף חסר התקדים. חילוף החומרים של מרבית הערים הוא לינארי ונעדר דאגה למקורם או ליעד תוצרי הלוואי של הפסולת. התוצאה היא דילול משאבים בלתי מתחדשים וזיהום מתמשך ובלתי הפיך. על כן המערכות העירוניות האקולוגיות, חברתיות וכלכליות צריכות לגבש אסטרטגית פעולה המחקה את המערכת המחזורית של הטבע, ולאמץ את גישת הטבע הפועלת מ'עריסה לעריסה'.
האדריכל ראם קולהאס מצהיר כי: "יותר מכל, העיר היא כל מה שיש לנו"[40]. בצל נתוני מגמות העיור על כל משמעויותיו, העיר ראויה למיקוד החשיבה הסביבתית. קידום הקיימות העירונית טומן בחובו ראיה רב מערכתית ויכולת התמודדות עם ההשתנות המתמדת של מרכיבי העיר. ראיה כוללת מקדמת תכנון המאפשר אדפטציה לצרכים משתנים, חיסכון משאבים והפחתת ההכבדה על המערכת האקולוגית. תכנון עירוני מקיים, בהתאם לגישה זו, מחויב בשידוד מערכות חשיבה קיימות לקראת תכנון הנותן מענה למורכבות ולדינמיות העירונית.

תמונות:
1. Thomas More, Utopia. Illustration for the 1516 first edition. http://de.wikipedia.org/wiki/Utopia_%28Roman%29
2. Allegorical engraving of the Vitruvian primitive hut. Frontispiece of Marc-Antoine Laugier: Essai sur l'architecture 2nd ed. 1755 by Charles Eisen (1720-1778). http://commons.wikimedia.org
3. Le quartier des Halles en 1849. Artist Theodor Hoffbauer. Designed By Victor Baltard and rebuilt in 1863, Demolished in 1969. http://commons.wikimedia.org
4. 'רעבתנות' 2014. מיצב המבטא את ההעדר הנותר אחרי ניצול משאבים. KKARC
5. נוף עירוני. מבט מה- High Line בניו יורק אל עבר השדרה העשירית, צילום:KKARC
6. 'דופלקס ברוטשילד'. מחאת האוהלים אוגוסט 2011, רוטשילד, תל אביב. צילום: KKARC
7. שמירת האיכויות העירוניות הכוללים עירוב שימושים ומרחב ציבורי תוסס בעיר הקומפקטית, פיאצה נבונה ברומא. איור: Daniel Ryan
https://www.flickr.com/photos/its_daniel/447109317/sizes/l/
8. מיצב הממפה את המבנים הנטושים בהולנד וקורא לממשלה להשתמש במבנים אלו. המיצב הוא תוצר עבודת מחקר מתועדת שסקרה 4,326 מבנים בהולנד.
Vacant NL Dutch pavilion, Venice Architecture Biennale 2010. Architect: RAAAF [Rietveld Architecture-Art-Affordances] . Photo:KKarc
9. Center Courtyard and the Windtower at the Masdar Institute Campus, Masdar City. Architect: Foster & partners. Photo: Masdar Official. https://www.flickr.com/photos/94219060@N03/8577531966
10. Egilsstadir, Iceland. Photo: KKARC


[1] גרויס, בוריס, 2009, כח האמנות, מאמר "העיר בעידן השיעתוק התיירותי", פיתום הוצאה לאור, עמ' 113.
[2] שם, עמ' 113.
[3] שם, עמ' 113.
אנגלית:
p.108
[4] More, Thomas (1516 - Latin). Utopia. http://theopenutopia.org/wp-content/uploads/2012/09/Open-Utopia-fifth-poofs-facing-amended.pdf. Retrieved  7.2014.  
[5] Dystopia - coined by John Stuart Mill. (1986). "An imagined place or state in which everything is unpleasant or bad, typically a totalitarian or environmentally degraded one. The opposite of utopia". Oxford English Dictionary (2001). Oxford University Press.
[6] Howard, Ebenezer. (1902). Garden cities of to-morrow, Published by S. Sonnenschein & co., ltd. London.
[7] Ibid, p.17.
[8] ‘irregularity and disorder … suits great cities so well’. (Paris, 1753). Marc-Antoine Laugier, (1977). An Essay on Architecture, Hennessey and Ingalls (Los Angeles, CA), [Paris: 1753]. p 129.
[9]  Collins, G. R., Collins, C. C., Collins, G. R., & Sitte, C. (1986). Camillo Sitte: the birth of modern city planning: With a translation of the 1889 Austrian edition of his City planning according to artistic principles. New York: Rizzoli.
[10] Colin Rowe, Prof Fred Koetter and H. Franklin Allen. (1984). Collage City. The MIT Press.
[11] 'האינטרנציונל', תרגום אברהם שלונסקי. מקור המילים  Eugène Pottier (1871) L'Internationale
[12] Le corbusier, 1922, 'Ville Contemporaine' & 1930, 'La Ville radieuse'.
[13] Jane Jacobs, Lewis Mumford, Leon Krier, Christopher Alexander
[14] www.worldometers.info. Retrieved 7/2014.
[15]  www.economist.com/news/special-report/21564998-cities-are-turning-vast-data-factories-open-air-computers. Retrieved 7/2014.
[16] Sustainable City, Eco-city, Urban Ecology, Green City, Green urbanism
[17] Compact City, Smart Cities, Resilient City, Zero-carbon city
[18]  New Urbanism, Intelligent Urbanism(PIU), Smart growth
[19] Mixed-use development, Urban renewal, Pedestrian-oriented development, Car-free movement, EcoMobility
[20]  Urban sprawl, Gentrification
[21] Ecosystem, Biodiversity, Ecological Succession, Communities or Metabolism
[22] Batty, M. (2011) Building a Science of Cities. UCL Working Papers Series: 170, November.
[23]  Eames,M., and Dixon, T. (2012) Visioning Retrofit Futures. EPSRC Retrofit Working paper 2012/1.   www.retrofit2050.org.uk/sites/default/files/resources/WP20121.pdf. Retrieved 3/2014
[24] McNulty, E. (2011) Leadership and Meta-System Challenges: A Literature Review and Synthesis. Lesley University.
[25] Rotmans, J. (2006) ‘A Complex Systems Approach for Sustainable Cities’, in Ruth, M.(ed) Smart Growth and Climate Change. Edward Elgar.
[26] Koolhaas, R., Mau, B., Sigler, J., Werlemann, H., & Office for Metropolitan Architecture. (1995). Small, medium, large, extra-large: Office for Metropolitan Architecture, Rem Koolhaas, and Bruce Mau. New York, N.Y: Monacelli Press. pp. 959/971.
[27] "In spite of its early promise, its frequent bravery, urbanism has been unable to invent and implement at the scale demanded by its apocalyptic demographics." Ibid., p.959.
[28] www.un-documents.net/our-common-future.pdf
[29] United Nations Conference on Environment and Development (UNCED), Rio Summit, Earth Summit.  www.un.org/geninfo/bp/enviro.html
[30] “Local Authorities' Initiatives in Support of Agenda 21”, Agenda 21, Section III, 28.1, Rio de Janerio, Brazil, 1992.
[31] Aalborg Charter (1994), www.sustainablecities.eu/fileadmin/content/JOIN/Aalborg_Charter_english_1_.pdf. Retrieved 6/2014.
[32] www.sustainablecities.eu/fileadmin/content/JOIN/finaldraftaalborgcommitments_01.pdf. Retrieved 6/2014.
[33] חיים וסביבה - ארגון גג של שוחרי איכות החיים והסביבה, http://www.sviva.net ,אחזור יולי 2014.
[34] www.sviva.gov.il/AboutOffice/Pages/default.aspx
[35] www.kayamut.org.il
[36] www.forum15.org.il
[37] הרעיונות המגדירים "עיר קומפקטית" משוייכים לג'יין ג'יקובס עם ספרה רב ההשפעה מ-1961 "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות". המונח, שנולד מתוך הבנת הצורך בחסכון במשאבים, נטבע ב-1973 על ידי המתמטיקאים: George Dantzig & Thomas L. Saaty. 
[38] Daffara, P. , (2004). Macrohistory and City Futures. Journal of Futures Studies, August 2004, 9(1). p.34.  
[39] Daffara. (2004). Ibid. P.22.
[40]" More than ever, the city is all we have." Koolhaas, R., Mau, B., Sigler, J., Werlemann, H., & Office for Metropolitan Architecture. (1995). Small, medium, large, extra-large: Office for Metropolitan Architecture, Rem Koolhaas, and Bruce Mau. New York, N.Y: Monacelli Press. p.971.

הירשם ל- רשומות (Atom)