נעמה בלונדר
בעשור האחרון חלה התעוררות של שיח תכנוני חדש בישראל ששם דגש על הקשר שבין התכנון לסביבתו, ויצירת מערכת עירונית הממזערת את ההשפעה הסביבתית השלילית על המערכת האקולוגית.אחד התחומים המשמעותיים ביותר בתפישת עולם זו, הוא תחום המים, במיוחד לאור צמצום משמעותי של מקורות המים והקשר בין תכנון סביבה עירונית להידרולוגיה ולמחזור המים הטבעי. נושא זה הוא רחב היקף המכיל רבדים רבים ומורכבים. מתוכו נגזר ניהול הנגר בסביבה העירונית והוא רובד משמעותי וראשון במעלה בהקשר זה.על אף שיפור ניכר בגישת המתכננים ומודעות גוברת, הנגר, במיוחד בתחומי העיר, עדיין נחשב בראש ובראשונה מטרד שיש לסלקו במהירות האפשרית, ולא כגורם היכול להיטיב עם הנוף העירוני ולשפר את המרחב הציבורי. במקומות רבים בעולם הגיעו לתובנה כי ניתן להפוך את המטרד למשאב. בישראל, הנמצאת במשבר מים, תכנון המתחשב בנגר יכול להביא לשיפור בכמות ובאיכות מקורות המים. על סמך ניסיון מצטבר נמצא כי טיפול מושכל בנגר יכול להשיג תועלות כלכליות וחברתיות ולשפר את איכות חייהם של התושבים בעיר.נושא המים נחשב לרגיש בישראל ובמזרח התיכון בכלל, לכן תפיסת הנגר כמשאב פוטנציאלי שביכולתו לתרום ליותר ממערכת אחת ולהשתלב כרכיב אסתטי אינטגרלי בעיצוב העירוני עשויה להוות שינוי משמעותי בגישת התכנון הקיימת.